אחת המלכודות אליה רבים נופלים היא הניסיון לסיים הכל בבת אחת. אולם הבנה טובה מתגבשת דווקא כאשר מקנים יותר זמן ללמידה.

עד כמה שנרצה שהילדים ידעו ליישם את העקרונות שלמדו בכיתה, זה לא תמיד כך. החומר החדש לא תמיד יושב היטב, כך שכאשר הם ניגשים לבצע משימה, הם למעשה לא רק עוסקים בחזרה אלא גם בהבנה.

אנו ההורים עשויים למצוא את עצמנו בבעיה - הבנה זהו תהליך שלוקח זמן, לעתים נדרש לחזור על העקרונות ולחפש דרכים להסביר מושגים שלנו נראים מאד ברורים, אך מנגד ישנה משימה שלפתע נראית לנו מאד גדולה...

הדילמה בה אנו נתקלים, משמעה שהחומר אינו יושב היטב אצל הילדים, ויכול להיות שקיים פער בין היקף המשימה ליכולות שלהם. הרי אם המצב היה השונה, אז כנראה שהם היו מבצעים אותה במהירות ואף מתפלאים: "זה היה קל!".

במקרים אלה, וויתור מוחלט על ביצוע המשימה או ניסיון "לזרז תהליכים", עשויים לגרום לילדים לדלג על שלבים חשובים בתהליך הלימוד.

לפרוס את הלמידה

הבנה טובה נוצרת כאשר מאפשרים לתהליכי הלימוד להתקיים במוח. תהליכים אלה מתקיימים לא רק בזמן למידה מכוונת, אלא גם בזמן הפוגות, אז נוצרים קשרים עצביים בין אזורים שונים במוח, וההבנה שלנו מעמיקה.

פריסה של הלמידה על פני כמה ימים, מספקת למוח את אותן הפוגות להן הוא זקוק.

המוח ממשיך לעבד את המידע בין למידה ללמידה,

באופן עצמאי,

לא מכוון,

תוך כדי התנסות,

משחק,

התבוננות,

או סתם מנוחה.

מה שלא נבין היום, אולי נבין מחר

אם נלמד היום קצת, ולא נסיים הכל בבת-אחת, נאפשר לקשרים העצביים במוח להתהוות בזמן ההפוגה. למחרת, כאשר נמשיך ללמוד, המוח שלנו כבר יהיה "במקום אחר". קשרים עצביים שנוצרו בו במהלך ההפוגה, יקלו עלינו להבין מחר, רעיונות שהתקשנו להבין היום.

אתם אולי מכירים מצבים אלה - לפעמים כאשר מניחים לדברים, הם בהמשך מתגלים כיותר פשוטים. אין זה מקרי. מצבים אלה אפשריים הודות לתהליכים הממשיכים להתקיים במוח שלנו בתת-מודע, גם כאשר אנחנו לא לומדים באופן מכוון.

לכן אין טעם לדחוק בילדים לסיים משימות עוד באותו היום, במיוחד אם קיים פער בין היקפן לבין היכולות שלהם. אין זה בהכרח מוביל להבנה טובה, ואף עשוי לגרום להם לדלג על שלבים מהותיים בלימוד.

במקום זאת, תקנו להם עוד זמן לעבד את הרעיונות. תגדירו זמן ביום לביצוע משימה, תפרסו אותה על פני כמה ימים, עד לסיומה.