נסכים על מסכים?

העולם השתנה

בעוד שהמסכים לא היו חלק אינטגרלי מהחיים שלנו,

הילדים שלנו נולדים לתוך מציאות דיגיטלית.

אנחנו נוטים להסתכל על הילדות שלנו כמודל לחיים בריאים ונכונים,

האמנם?

כמה פעמים שמעתם את ההורים שלכם מספרים כמה טוב היה פעם?

איך זה יכול להיות, שכל דור חושב שפעם היה טוב יותר?

במבט רחב מאד,

האנושות תמיד נמצאת במגמת שיפור.

למשל נורמות שפעם היו נהוגות,

(שימוש באלימות כלפי ילדים כאמצעי חינוך, הטרדה מינית),

היום כלל לא מקובלות ואף ישנם חוקים נגדן.

אולי הערגה ל"פעם",

היא למעשה רצון לחזור למה שמוכר לנו,

לא בהכרח למשהו טוב יותר.

למעשה, אנחנו גדלים בעולם אחד,

אך נאלצים לגדל את הילדים שלנו בעולם אחר.

המצאות וחידושים הם חלק מהעניין,

ואנחנו נדרשים להתאים את עצמנו לעולם החדש.

אך החשש מפני הלא מוכר, עשוי לגרום לנו

למנוע, להגביל או לחסום.

מה שהם לא מקבלים בבית, הם ימצאו במקום אחר

הרצון לייצר עבור הילדים סביבה אחרת ממה שקיים בחוץ,

לא תמיד משיג את המטרה.

כאשר אנחנו מונעים מסכים,

או מגבילים את השימוש בהם באופן שאינו תואם לסביבה,

הם בסופו של דבר יפגשו את זה במקום אחר.

לא, את המציאות אנחנו לא יכולים לשנות.

מסכים נמצאים בכל מקום,

אפילו בקופת חולים כאשר ממתינים בתור.

בסבירות גבוהה, הילדים שלנו ימשכו אל המסכים.

זה העולם בו הם חיים.

לכן ישנו סיכוי גבוה, שאם הם לא יקבלו את זה בבית,

הם יחפשו את זה בחוץ,

אולי ילכו במיוחד לחברים,

כדי לפגוש אצלם את המסכים...

זה טוב לנו?

האם אנחנו יודעים במה הם צופים כאשר הם אצל אחרים?

נניח הם צופים בתכנים שאינם מתאימים להם,

האם נדע על כך?

האם נוכל לתת מענה מתאים?

אנחנו - מחפשים, הם - משוטטים

כאשר אני רוצה לבשל משהו חדש, אני מחפשת מתכון.

הבת שלי לא.

גם היא מבשלת או אופה לפי מתכונים או סרטונים,

אבל היא מגיעה אל המידע הזה בדרך אחרת ממני -

על-ידי שיטוט "אין-סופי" באינטרנט.

מכייון שאנחנו לא גדלנו לתוך עולם דיגיטלי,

השימוש שלנו באינטרנט מאד מכוון.

אנחנו צרכים משהו - אנחנו מחפשים אותו.

אבל הילדים שלנו לא עובדים ככה.

הם מבלים שעות באינטרנט, ברשתות,

גוללים על פני אין סוף תכנים.

ואחת לכמה זמן הם פוגשים משהו "שמדליק" אותם,

אולי אפילו מניע אותם ומעורר את הרצון להתנסות.

זה יכול להיות ריקוד,

מאכל שבא להם להכין,

ניסוי מדעי,

יצירה,

תרגיל גופני,

כל דבר.

לא מגיעים אל התכנים האלה ע"י חיפוש מכוון,

אלא ע"י אותו שיטוט אין-סופי במרחבי הרשת.

זו הדרך שלהם להיחשף,

ללמוד,

להכיר,

ואפילו להתנסות.

הרבה מהדברים האלה - הם לא יפגשו בשום מקום אחר.

אתם מפחדים ממסכים?

תכניסו אותם הביתה,

תסירו חלק מהמגבלות.

לכם - זה יקנה בקרה,

ולילדים שלכם - את החופש למידע.