למי יש כוח אחרי יום עבודה? למי יש זמן, עם 3 ילדים בבית, חוגים וחברים? ומי אמר שאם לא מצליחים בלימודים לא מצליחים בחיים?
אלה הם חלק התירוצים שסיפרתי לעצמי, כאשר לא הצלחתי לעזור לבנות שלי.
העיסוקים הם רבים, והרצון האישי להתפתח הוא חזק, שלא לדבר על הצורך הבסיסי להתקיים. אבל לפעמים זה מתנגש עם הצרכים של הילדים.
בשלב מסוים התחלתי להתבונן עלי ועל הילדים. משהו לא הרגיש לי טוב. הם באמת היו זקוקים לעזרה! הם היו חסרי אונים אל מול שטף החומר הלימודי, ואל מול היכולות שהפגינו עמיתיהם לכיתה. כבר לא היה מדובר רק בבעיות לימודיות (שאותן יכולתי לפטור ב"יהיה בסדר"), כי אם גם בבעיות רגשיות. וזה בא לידי ביטוי בכל מקום, במפגשים עם חברים ועם המשפחה, ואי אפשר היה עוד להתעלם מזה...
להביט למציאות בעיניים
הרבה הורים מתוסכלים לנוכח הקשיים של ילדיהם.
ישנו חוסר אונים גדול אשר מוביל לחיפוש אחר "פתרונות קסם" שישתלבו להם עם סדר היום העמוס שלנו. אך למידה זהו תהליך מתמשך הדורש התמדה, וכך גם התמיכה בו. וכן, זה לפעמים (או לרוב) מתנגש עם דברים אחרים בחיים.
מה אפשר לעשות?
להתחיל מחשבון נפש קטן:
"אני בוחר/ת להשקיע ב.. וב...",
"אני בוחר/ת לוותר על... ועל..."
למה בוחר/ת? כי השימוש במילים אלה עשוי לגרום לנו להביט למציאות בעיניים, להסיט הצידה, לפחות לזמן מה, את התירוצים למיניהם. יכול להיות שתרגישו בסדר עם הבחירות שלכם, ויכול להיות שתרגישו לפתע אי נוחות גדולה. מהמקום הזה אולי יצמח פתרון.
הפתרונות הם שונים ומגוונים, והם צרכים גם להתאים לכם (לא רק לילדים).
פעם סיפר לי אבא על שני בניו שבחטיבה הסובלים מהפרעות "קצב וריקוד", ועל ההחלטה שלהם לעבור לגור במקום בו ישנו בי"ס שמתאים להם. הילדים פשוט פרחו שם, לדבריו, והוא תהה "איך הם לא עשו זאת קודם".
גם החלטה להשקיע את כל המאמצים בענף ספורט בו הילד ממש טוב, יכולה להוות פתרון, שאינו קשור כלל ללימודים.
את הפתרונות אתם תמצאו! אבל כדי שתוכלו לעשות זאת, תחילה צריך להביט למציאות בעיניים.
Comments