לא באמת ידעתי איך לתמוך בהם. רעיונות שנראו לי בסיסיים ביותר, התגלו כקשים מאד להבנה, ולא ידעתי איך להסביר אותם. לעתים לא הצלחתי לכבוש את הכעס שלי. כל כך נבהלתי מעצמי שהחלטתי לוותר.
בניסיונות לתמוך בילדים שלנו בלימודים, אנחנו מוצאים שזה אתגר לא פשוט.
לעתים נוח יותר למצוא את העזרה במקום אחר.
אבל ישנם מספר דברים שחשוב לדעת.
איך יודעים למי לפנות?
איך יודעים מהי התמיכה הנכונה מתוך שלל האפשרויות הקיימות כיום? בגלל הקושי לבחור, חלקנו פונים לאנשי מקצוע לפי המלצות, אולם לא תמיד מה שעובד טוב לאחד, מתאים גם לאחר. כמו כן איך מבטיחים שיתוף פעולה בין אנשי המקצוע למחנכים, שהרי רבות תלוי בעבודה הנעשית בכיתה? האם מחנך מתוקף היותו מחנך, יכול לספק את התמיכה הדרושה? ובכלל, האם הוא מחויב להאמין בגישתו של איש המקצוע שבחרנו?
כוחם של אבחונים
עצם ההבנה של הקשיים והלקויות עמם מתמודדים הילדים חשובה, אולם חשוב לשים לב כי אין הדבר מרפה את ידינו מהניסיון להתמודד עם הבעיות. תוויות עשויות לגרום לנו דווקא לוותר: "לא נורא אם היא לא טובה בחשבון, אז היא לא תהיה מהנדסת". גישה זו מונעת מתפיסה שגויה שהצלחה בלימודים תלויה ביכולות יותר מאשר במאמץ. מחקרים מוכיחים שעל אף שישנם הבדלים ביכולות, מאמץ נכון יכול להתגבר עליהם בדרך כלל, למשל על ידי הקניית זמן רב יותר ללמידה.
ומה יקרה אם?
אזהרות הנשמעות מכל עבר, עשויות לגרום לנו לחשוב כי היעדר תמיכה מקצועית הניתנת בזמן עשויה לייצר נזק מתמשך ולפגוע בעתידם של הילדים. ברוב המקרים הדבר מייצר לחץ מאד גדול בקרב הורים ומביא אותם לנהור אחר "מושיעי למידה" למיניהם בתקווה כי אלה יביאו לתיקון מהיר ויישרו את ההודרים.
אולם למידה זהו תהליך מתמשך, הוא לא קורה ביום אחד ותוצאותיו לא בהכרח נראות לעין. תיקון מהיר לבטח אין פה. הרבה עבודה - דווקא כן. אך אם אתם או הילדים שלכם אינם מוכנים לכך, אז אולי תתנחמו בידיעה כי אף פעם לא מאוחר מדיי. באופן מעניין רוב חברינו לא השקיעו בלימודים בתקופת בית-הספר ורק לאחר הצבא הם התיישבו ללמוד והתקדמו יפה בחיים. לא חייבים לתת לאזהרות השונות לנהל אותנו. ניתן לעשות את הדברים בקצב שלנו ומתי שמתאים לנו.
לתזז בין טיפולים
החיפוש אחר "מושיעי למידה" לעתים קרובות מוביל אותנו אל אנשי המקצוע הטובים ביותר, אלה שאין אצלם מקום פנוי, או ישנו מקום אך הוא בשעות הכי לא נוחות. הורים לעתים קרובות מוצאים את עצמם "מתזזים" הלוך ושוב, נוסעים למרחקים, מסיימים את היום עייפים, מוטשים ואפילו עצבניים. במצב זה הכעס עלול לצאת בסופו של דבר על הילדים. בזמנו סיפרה לי אמא על התסכול הגדול שלה, כאשר היא נדרשת לתזז בין טיפול לטיפול, וכיצד הניסיון שלה להגיע בזמן גורם לה בסופו של דבר להתעצבן על הילדים. היה נדמה לי שיותר מאשר טיפולים, הילדים בעיקר צרכים אמא רגועה.
האם זה בכלל יעיל?
באיזו תדירות ומתי הילדים שלכם מקבלים תמיכה לימודית? אם אתם נעזרים בשיעורים פרטיים או עזרה מקצועית אחרת, אז עזרה זו מתקיימת בין פעם לפעמיים בשבוע. האם זה מספיק?
מחקרים שנעשו בתחום מדעי המוח מראים כי אחד העקרונות המועילים ביותר לשיפור הלמידה הוא פריסת הלמידה. כלומר תרגול קצר בכל יום הוא הרבה יותר יעיל לעומת לימוד צפוץ בפעמים ספורות. כאשר מדובר בילדים המתקשים, עקרון זה חשוב אף יותר עקב הקושי שלהם להתרכז לאורך זמן. כך שיכול להיות שהקפדה על תרגול יומי קצר, אפילו רק של 15 דקות, הוא הרבה יותר יעיל ביחס לשיעורים פרטיים הניתנים לרוב פעם בשבוע, במיוחד אם אלה משמשים בעיקר להשלמת משימות או הכנה למבחן.
סוגיות אלו ואחרות העסיקו אותי רבות.
ידעתי שאין די בבעל מקצוע,
אלא נדרשת עבודה מתמשכת והתמדה,
רק לא הייתי מוכנה לכך...
Comments