.google-slides-container{ position: relative; width: 100%; padding-top: 60%; overflow: hidden; } .google-slides-container iframe{ position: absolute; top: 0; left: 0; width: 100%; height: 100%; }
top of page

Embracing the Distraction


היכולת לשבת ולהתרכז לאורך זמן היא חשובה, אבל דווקא הפסקות, מנוחה ואפילו שינה, יכולים להתגלות כאמצעים יעילים ביותר ללמידה.


אסטרטגיות למידה, קשיי למידה, למידה יעילה, כלים ללמידה
Embracing the Distraction

אני ניחנתי ביכולת לשבת ולהתרכז לאורך זמן. בביה"ס יכולת זו סייעה לי מאד, אך כאשר הגעתי לאקדמיה, הבנתי שזה לא מספיק...


בזמן לימודיו באקדמיה, בן-זוגי נהג להניח את ראשו על השולחן באמצע הלמידה ולהרדם לכ-10 דקות. אם יש לכם את היכולת לעשות זאת, מומלץ! 😀


על אף שאנו לא לומדים באופן מודע במצב מנוחה, המוח שלנו ממשיך לעבד ברקע את המידע, לקשור בין רעיונות שחמקו מאתנו, ואף להביא לחשיבה יצירתית. מסיבה זו הפסקה מלמידה יכולה להוביל לפריצת דרך משמעותית בהבנה.


קצת היסטוריה

אם נציץ לשגרת העבודה של כל גדולי המוחות, נגלה איזון עדין בין פעילויות המעודדות חשיבה ממוקדת לחשיבה מתפזרת.


במקרים רבים, התובנה הרחבה הגיעה בזמן הפוגה או מנוחה, בעוד שעבודת הפיתוח הקונקרטית בוצעה במצב הממוקד.


תומאס אדיסון, אחד הממציאים המבריקים ביותר, נהג לתפוס תנומות קצרות בזמן עבודתו (מספרים שהוא נהג להתרווח בכסא כאשר הוא מחזיק מיסב כדורי בידו. כשהוא היה שוקע בשינה, המיסב היה נופל מידיו, והוא היה מתעורר לקול הנקישה של המיסב ברצפה). התנומות הקצרות אפשרו לו לעבד את המחשבות בתת-מודע ולהביאן לכדי מימוש בזמן ערות.


באופן דומה, סלבדור דאלי, צייר סוריאליסטי ידוע של המאה העשרים, ניצל תנומות שינה קצרצרות שנמשכו פחות משניה, בכדי להביא את הרעיונות שנוצרו אצלו בזמן השינה, לכדי ביטוי ביצירותיו.


טכניקות למידה, אסטרטגיות למידה, למידה יעילה, שיטות וכלים להבנה וזיכרון
תומאס אדיסון - ניצל תמונות שינה קצרות לפיתוח רעיונות

Embracing the Distraction

התנודה המנטאלית בין שני מצבי החשיבה היא מאד חשובה. אם אנחנו נשארים במצב הממוקד יותר מדיי זמן, המחשבה שלנו מתקבעת, אנחנו מפסיקים לייצר רעיונות חדשים, ואנחנו הופכים להיות פחות "פרודוקטיביים".


כיצד ניתן לשלב בין שתי צורות החשיבה באופן מיטבי?


דרך אחת היא לעבוד למשך פרקי זמן ממוקדים, וכאשר הרעיונות מתמעטים, לעבור לעסוק במשהו המאפשר למחשבה לנדוד. למעשה אנחנו "זולגים" באופן טבעי למצב המתפזר, כאשר אנחנו מתקשים להתמקד לאורך זמן. לא משנה כמה ננסה לשמור על מיקוד, המוח שלנו יתחנן להפסקה בשלב כזה או אחר.


בעודי כותבת בלוג זה, אני מקפידה לעצור ולהניח לדברים, כאשר אני מרגישה פחות יעילה. לאחר הפסקה, קל לי יותר להתקדם.


כאשר מדובר בילדים, קל להבחין מתי הריכוז שלהם אובד. כאשר הם מתחילים לבהות בחלל, לפהק, "להמרח בכסא" או להתעסק בדברים אחרים, זה כנראה סימן שהגיע הזמן להפסיק. יכול להיות שזה ירגיש כבזבוז זמן או אף יגרום לרגשות אשם, אך הפוגות אלו למעשה הכרחיות לצורך המשך הלמידה.


אפשר לפנות לעסוק במשהו אחר למשך זמן מה, שאינו מצריך מאמץ מנטלי גדול מדיי, כמו משחק, קריאה או ריצה.


מצב אחר בו המוח עובר למצב המתפזר בצורה טבעית למדיי, זה בזמן השינה. מסיבה זו, התבוננות על בעיה קשה שמנסים לפתור לפני השינה, יכולה להתגלות כפעולה יעילה.

מחקר שנערך בקרב לומדי שפות הראה כי אנשים אשר מבצעים תרגול יומיומי לפני השינה מצליחים ללמוד מהר יותר שפה חדשה.



Comments


bottom of page